יותר מ-20 שנה חלפו מאז תרמתי את תרומתי הצנועה ב-1914 כמתנדב במלחמת העולם הראשונה, שנכפתה על הרייך.
במשך שלוש עשרות השנים פעלתי מתוך אהבה ונאמנות לעמי במחשבותיי, במעשיי ובחיי. הם שנתנו לי את הכוח להחליט את ההחלטות הקשות ביותר, שאי פעם ניצב אדם כלשהוא בפניהן.
אין זה נכון שאני או מישהו אחר בגרמניה רצה במלחמה ב-1939. מי שגרר אותי למלחמה היו מדינאים בין-לאומיים ממוצא יהודי, או שפעלו למען אינטרסים יהודיים. עשיתי מאמצים כבירים להגביל את החימוש, עד כי הדורות הבאים לא יוכלו להעריך כלל את מידת אחריותי למניעת המלחמה. מעולם לא רציתי, שלאחר המלחמה הגדולה תפרוץ מלחמה נוספת נגד אנגליה ונגד ארה”ב. דורות יחלפו ומתוך הריסות ערינו ומפעלינו תתפתח השנאה כלפי כל אלה האחראים לאובדננו – זוהי היהדות הבין-לאומית.
שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה לפולין, שוב הצעתי לשגריר הבריטי בברלין פתרון בדומה לפתרון שהיה בחבל הסאר – פיקוח בין-לאומי. אך הוא נדחה ע”י מנהיגי אנגליה, שרצו במלחמה הן משום שהדבר שירת את עסקיהם והן משום שהיו נתונים להשפעת היהדות הבין-לאומית.
הבהרתי זאת באופן ברור, שאם עמי אירופה שוב יהיו נתונים, כחלקים נפרדים, לקנייה ולמכירה לקושרים הבין-לאומיים האלה, אז על הגזע הזה, היהדות, שהנו הפושע האמיתי במלחמה רצחנית זו, תיפול האחריות. בנוסף לכך הבהרתי, שיש מעתה לא רק מיליוני ילדים אריים אירופיים שימותו מרעב, ולא רק מיליוני מבוגרים ימותו, ולא רק מאות אלפי נשים וילדים יישרפו ויופצצו למוות כל עוד לא יובא הפושע האמיתי לדין.
לאחר שש שנים של מאבק, אשר למרות כל המפלות ייכנסו לדפי ההיסטוריה כהוכחה מופלאה ביותר לנחישות רוח האדם, אינני יכול לעזוב את העיר, שהיא בירת הרייך. כוחותינו מעטים מדי מלהמשיך לעמוד מול התקפות האויב, והתנגדותנו נחלשת בהדרגה, משום שבראשה עומדים אנשים חסרי כל חוש מציאות וחסרי יוזמה. הייתי רוצה דווקא, בעצם הישארותי בעיר הזאת, לחלוק את גורלי עם גורלם של אלה אשר החליטו לעשות כמוני. יתר על כן, אינני רוצה ליפול לידי האויב הרוצה ב”הצגה חדשה” המאורגנת ע”י יהודים למען הנאתם של ההמונים ההיסטריים שלהם. החלטתי אפוא להישאר בברלין ומרצוני החופשי לבחור במוות …
אני מת בלב שמח כשאני מודע למעשים המופלאים ולהישגי חיילנו בחזית, של נשינו בבית, להישגי החקלאים שלנו ולהישגי הפועלים, שהנם בעלי ייחוד היסטורי ושל צעירינו הנושאים את שמי … מעומק לבי אני מביע לכם את תודתי … לעולם לא תוותרו על הרייך, אלא תמשיכו במאבק נגד אויבי מולדתנו, לא חשוב כלל היכן – נאמנים לתורתו של קלאוזביץ הגדול (תאורטיקן צבאי גרמני דגול במאה ה-19). מתוך תוכה של ההיסטוריה הגרמנית תצמח מחדש המפלגה הנציונאל-סוציאליסטית וכך תקום קהיליית העמים …
הלוואי שבעתיד הלא-רחוק ייהפך אומץ הלב ואי-הכניעה של אלה, שהעדיפו למות, לחלק מספר החוקים של הקצין הגרמני – כך הוא הדבר אצל הצי הגרמני – שכניעה של אזור או עיר היא בלתי אפשרית, ומעל לכול, כל המנהיגים כאן חייבים להיות דוגמה למופת בדרכם הנאמנה ובמסירותם עד מוות …
לפני מותי אני מגרש את הרייכסמרשל הקודם, הרמן גרינג, מן המפלגה ואני שולל ממנו את כל הזכויות, שמהן נהנה על פי הצו מיוני 1940 … ואני ממנה במקומו את האדמירל דניץ כ”נשיא הרייך” ומפקד עליון של כוחות המזוינים.
לפני מותי אני מגרש את הרייכספיהרר SS לשעבר ושר הפנים, היינריך הימלר, מן המפלגה ומכל משרות המדינה … גרינג והימלר התכחשו לנאמנותם לי בגרמם נזק לא ישוער למדינה, כאשר ניהלו משא ומתן חשאי עם האויב …
בכדי לתת לעם הגרמני ממשלה המורכבת מאנשים מהימנים, ממשלה אשר תערוב להמשך המלחמה בכל דרך שהיא, אני ממנה את חברי הממשלה החדשה:
דניץ – נשיא הרייך
ד”ר גבלס – ראש ממשלת הרייך
בורמן – שר המפלגה
סייס אינקווארט – שר החוץ …
אני דורש מכל הגרמנים, מכל הנאצים, מכל הגברים והנשים ומכל אלה המשרתים בכוחות המזוינים, שיישארו נאמנים לממשלה החדשה ויצייתו לה עד מוות. מעל לכול, אני תובע ממנהיגי האומה ואלה שמתחתיהם לציית בקפדנות לחוקי הגזע ולגלות התנגדות חסרת רחמים למי שמרעיל את כל העמים – היהדות הבין-לאומית.
אדולף היטלר
