מה היה חלקו של הברון רוטשילד בהתפתחות ההתיישבות היהודית? […] הברון השקיע יותר מפי עשרים מכל הסכומים שגויסו על ידי התנועה העולמית “חיבת ציון”, רכש את רוב האדמות שנקנו על ידי יהודים בארץ ישראל, וסייע לרוב רובן של המושבות שהוקמו על ידו וביוזמתו או שנתמכו על ידו. יתר על כן, לולא התערבותו המיידית אין ספק שהניסיון לחדש את היישוב החקלאי בארץ ישראל בראשית שנות השמונים היה נידון לכישלון. […] הנחת היסודות להתחדשותו של היישוב היהודי הכפרי בארץ ישראל, שהחלה בזכום של חלוצי העלייה הראשונה והתנועה הלאומית הפיחה בהם רוח – לא הייתה הופכת לממש ולמציאות היסטורית בת קיימה לולא פעילותו הנמרצת של הברון.

פעילותו של הברון רוטשילד לא התמצתה רק בהצלתן של המושבות הראשונות ובעזרה לביסוסן של מושבות אחרות (כמו פתח תקוה, יסוד המעלה ועוד).
בגל העלייה השני 1890/1 נוסדו המושבות רחובות וחדרה, ביוזמת המתיישבים עצמם ובמימון עצמי, ולכן נקראו “המושבות העצמאיות”, להבדילן מהמושבות שכבר נמצאו תחת חסותה של פקידות הברון. אולם האם הגיעו מושבות אלו לביסוס ללא עזרת הברון? חדרה נושעה[ניצלה] ממגפת הקדחת, שהפילה חללים רבים מקרב תושביה, שגילו גבורה עילאית בדבקותם במקום, בזכות ניקוז הביצות ונטיעת יערות האקליפטוס, מפעל שמומן כולו על ידי הברון. גורלה של רחובות שפר בהרבה.
זו הייתה המושבה היחידה בארץ ישראל שזכתה, מרגע ייסודה על ידי אנשי “מנוחה ונחלה” (בהנהגת לוין-אפשטיין), למנהל מסודר ותקין ולא ידעה משברים רציניים. אבל ביסוסה הכלכלי נבע, לא פחות מאשר במושבות האחרות, מן העובדה שהיקב של הברון בראשון לציון שילם מחיר גבוה לאיכרי המושבה עבור יבול כרמיהם) הגפן הייתה הגידול החקלאי היחיד במושבה!  שהעניק לאיכרי רחובות הכנסה נאה.
(מעובד על פי ד’ גלעדי, “הבארון, הפקידות והמושבות הראשונות בארץ ישראל – הערכה מחדש”, קתדרה, 2, תשל”ו, עמ’ 61 ,63)