בשיחה עם הסופר חיים גורי מפרט בן־גוריון באופן ברור למדי את השיקולים הענייניים שמנעו אותו מלהכריע בזכות הרחבת המסגרת הטריטוריאלית של מדינת ישראל בשלהי מלחמת
העצמאות: הסתבכות במרחב ערבי עוין הייתה כופה עלינו ברירה שלא היינו יכולים, ולא היינו רוצים, לעמוד בפניה: הפעלת שיטות דיר יאסין למען גירוש מאות אלפי ערבים שבעת ההיא כבר
לא היו נוטשים את בתיהם ובורחים מפנינו או קבלתם לתוכנו. הם היו מפוצצים מבפנים את המדינה הצעירה. צעד כזה של ׳תפסת מרובה׳ היה מביא בהכרח לסכסוך קשה עם המעצמות.
קופת המדינה הייתה ריקה והחלו לבוא המוני עולים. כבשנו הרבה מעבר למפת החלוקה. לפנינו עבודה ענקית לשניים-שלושה דורות. אחר כך נראה. ההיסטוריה לא נגמרה.
