המשרד הארצישראלי, שהוקם לפי החלטת הקונגרס הציוני ה-8 , גרם למפנה בדרך ההתיישבות החקלאית בארץ-ישראל.
כל מה שנוצר עד אז בארץ-ישראל במשך למעלה מעשרים וחמש השנים מראשיתה של “חיבת ציון” היה בעל אופי פרטי ומקרי בלבד. כל זה לא היה מחושב מלכתחילה ליצירת מכשיר גדול להתיישבות המונים. אכן, מייסדי המושבות המעטות חזו בלבם חזון גאולה לעתיד, אבל מעשה ההתיישבות לא נעשה בידי מוסד מיישב אחראי לפי תכנית ציבורית. פרטים וקבוצות-קבוצות עלו ארצה, קנו אדמות, הקימו מושבות והתיישבו בהן על אחריותם בלבד.
המשרד הארצישראלי שהוקם עתה בארץ היה המוסד המיישב הראשי מטעם ההסתדרות הציונית. תכניתו הייתה מכוונת מראש לגיבוש כוח יהודי מושרש בקרקע, אשר בעזרתו נוכל להשיג זכויות של שלטון עצמי ליישוב היהודי בארץ. המלחמה העולמית, שפרצה בשנת 1914, הפסיקה את פעילותיו של המשרד הארצישראלי, אבל ההתחלות שנעשו על ידו בשנים המעטות עד אז שימשו גרעין בריא ובסיס מוצק לפעולת ההתישבות הנמשכת עד כה.
(מעובד על פי ש’ קולת – עורכת הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל, הוצאת מעלות, ירושלים, תשמ”ה, כרך א’, עמ’ 139)