פרטי וסודי
מר ברנדייס יקירי,
ראשית, הרשני להודות לך על המכתב האדיב ששלחת לי. אני מרבה להעריך את מילות
העידוד הבאות ממך..
הממשלה הבריטית שוקלת בקפידה רבה את נוסח ההצהרה (הצהרת בלפור) בזכות התנועה הציונית. בשלושת החודשים האחרונים מתנגדינו מקרב היהודים נאבקו בתנועה הציונית. הם פרסמו סדרה של חוברות ובהן נאומים של התומכים בהשתלבות, והפיצו חוברות אלה ברבים. כפי הנראה הם התארגנו לקבוצה חזקה למדי המפעילה עכשיו נגד הציונים את מלוא השפעתה.
אנחנו הציונים חשים צורך שהמשא ומתן שלנו עם בריטניה, שנמשך יותר משלו שנים, יובא לכלל סיום על ידי השגת הצהרה מאת ממשלת בריטניה. למסמך כזה יהיה ערך עצום בשעה זו, ויאפשר לנו לערוך את ההכנות הדרושות למקרה שהתקדמות הצבא הבריטי אל תוך ארץ-ישראל תתרחש בקרוב. אנו חייבים להיות מסוגלים להישען על משהו מוגדר, כדי שנוכל לבוא אל בני העם היהודי ולומר להם שיש לנו לא רק תקוות גדולות, אלא הצהרה מחייבת ממעצמה המסוגלת ונכונה ללחום למען עניננו.
בברכה לבבית,
שלך בנאמנות רבה
ח’ וייצמן
(מעובד על פי ב’ ליטבינוב, מבחר אגרות וייצמן: קיץ 1885 – ינואר 1950 ,עם עובד, 1988 ,עמ’ 155-157)