הכוחות הסדירים של הארצות השכנות ברגע זה עם ציודם ונשקם – יש להם יתרון. אולם, פה השיקול של האפשרויות לא יכול כבר להישקל רק שיקול צבאי טהור של נשק נגד נשק
ויחידות נגד יחידות. כי אנחנו חסרים את הנשק הזה והמשוריינים הללו. השיקול מתחיל באותה מידה רק שהאנשים שלנו, המורל שלהם, היכולת שלהם והתוכניות שלנו
והטקטיקה שלנו תצלחנה להתגבר על כוח זה. במקרים מסוימים הוכח, שלא המספר והפורמציה [המבנה] קובעים, אלא דבר אחר. אבל באופן אובייקטיבי, ללא ספק יש להם
יתרון גדול ברגע זה.
כוחות האוויר שלנו, אם להשוות אותם אל כוחות האוויר של האויב – אז בכלל לא כדאי להשוות. כי כוחות האוויר שלנו אינם. האווירונים שהיו צריכים להגיע – טרם הגיעו. ייתכן
שעוד יספיקו להגיע ביום המכריע.
אם אני רוצה לסכם ולהיות זהיר, הייתי אומר ברגע זה, שהשאנסים [הסיכויים] שקולים מאוד. אם להיות יותר כנה, הייתי אומר, שהיתרון שלהם גדול, אם כל הכת הזאת [הכוחות
הערביים] תבוא ותילחם בנו.

(הרעיון הציוני והקמת מדינת ישראל, כרך ב, מעלות, תשמ”ה, עמ’ 306-307)