אך איש מזימות מעיר גוש חלב ושמו יוחנן בן לוי קם לו לשטן. הוא היה ערום ונוכל מכל אנשי הבליעל, אשר קנו להם שם במעשי נבלה כאלה…הוא היה משכיל על דבר שקר והבין לשים את חותם האמת על כזביו, והתרמית נחשבה בעיניו למידה טובה, ובה נהג גם בהליכותיו עם אוהביו היקרים. הוא ידע להתחפש כאיש אוהב הבריות, אולם למען בצעו, נקל היה לו לשפוך דם אדם כמים, ותמיד בקש גדולות לנפשו, ולמען השיג את משאת נפשו עולל מעשי רשע נבזים. לפנים היה שודד יחידי, ואחרי כן מצא לו חבר משחיתים אשר לא היו רבים במספרם בתחילה, אך גדלו ועצמו מיום ליום ועינו היתה פקוחה לבל יבוא בסודו איש אשר יתפס בכף על נקלה, ורק אנשים חזקים בכח גופם ואמצי רוח ויודעי מלחמה אסף אליו, עד אשר התלקטו אליו 400 איש, ורבם פליטי ארץ הצורים והכפרים אשר בה, ובראש האנשים האלה מלא את כל הגליל חמס ונתן פחדו על הרבים אשר חיכו באימה למלחמה הבאה.” (מלחמות היהודים, ספר ב’ פרק 21  פסקה א’ )