“מדינת ישראל. זוהי הצוואה האחרונה של מיליוני הקדושים אשר הלכו למות: רק בגלל
היותנו בני עם נטול מולדת ומדינה נספינו ]נהרגנו[. ]…[ ּ יתוקן המעווָת ההיסטורי שנעשה
לעמנו – ומדינת היהודים תקום מחדש במולדתנו העתיקה, והעם היהודי יֵשב קוממיות
וחופשי בארצו]…[. לא נשקוט ולא ננוח עד שנעלה את כולם ארצה, למען יבנו יחד איתנו
מולדת ועצמאות עברית; ואם יהיה צורך – יעמדו יחד איתנו בשער ויילחמו מלחמת
שחרורנו.
מאז באה הממשלה החדשה ]בבריטניה[, זה ארבעה חודשים, ובניגוד להתחייבויותיה
והצהרותיה המפורשות של המפלגה ומנהיגיה ]…[ המשיכה בביצוע “הספר הלבן” משנת
]…[1939
אנו מעוניינים לקיים ברית ידידות עם המעצמה הבריטית הדמוקרטית, שיש לה עניינים
חיוניים בפינה זו בעולם. אולם העם היהודי ידחה ללא פשרה וללא סייג כל מדיניות
המכוונת לחסל את קיומנו הלאומי, לפזרנו עוד יותר בגולה ולעשוק מאת עמנו את תקוותו
וזכותו למולדת ולעצמאות ]…[
כוחות הים, היבשה והאוויר של האימפריה הבריטית מגויסים על ידי בווין נגד חלוצי
ישראל, אלה המתעקשים להאמין בחזון הדורות של עמם, מוכנים למסור את נפשם על
בניין מולדתם, ובעומדם מול כוחות מזוינים ]חמושים[, אין להם אלא צדקת מפעלם וטוהר
שאיפותיהם ]…[
אין אנו, יהודי ארץ־ישראל, רוצים ליהרג – אנו רוצים לחיות. אנו מאמינים, בניגוד לתורתו
של היטלר ותלמידיו בארצות השונות, שגם לנו היהודים, כמו לאנגלים ולאחרים, יש זכות
לחיות כיחידים וכעם.” )

ד’ בן גוריון, במערכה, כרך חמישי, עם עובד, 1975 ,עמ’ 10, 32-30 ,13