ברחוב למטה מסחררים פרצי רוח קטנים אבק וקרעי נייר סלילים-סלילים; ואף שהשמש זורחת ובשמים עומד כחול עז דומה שאין בחוץ שום צבע אלא זה של הכרזות המתנוססות בכל. פניו של בעל השפם השחור מציצות מכל פינה החולשת על הרחוב. גם בחזית הבית שממול יש עליה כרזה. “האח הגדול עינו פקוחה” נאמר בכתובת, ואילו העיניים מציצות ממש אל תוך עיניו של וינסטון (גיבור הסיפור)… זוהי ניידת המשטרה שבאה לרחרח בחלונות. אולם סיורים אלה אינם חשובים. רק משטרת המחשבות יש לה חשיבות”.

(מתוך ספרו של ג’ורג’ ארוול, 1984)